במאמר מוצג פרויקט של עבודה מעשית בתחום האמנות הפלסטית הנערך בבית הספר ע״ש אגרון בירושלים. בכניסה לבית הספר מצוי ציור קיר של האָמן אברהם אופק. הציור מתאר אפוס חברתי ארצישראלי הנושא משמעות גם ברובד החינוכי. המאמר משתמש במרכיבי הציור כבסיס להצגת התכנית. אופני הפעולה, תהליכי הלמידה, מטרות וכוונות מובאים במקביל להתרחשות הסיפורית המתוארת על קיר בית הספר. אברהם אופק אמר: ״האמנות בשבילי הייתה ותישאר רק דבר אחד: המפתח היחיד להבין את החיים״ (עפרת, 1987:4). אשתמש באותו מפתח שהציב הצייר מול עינינו, כדי לפתוח דלת אחר דלת ולבחון את מרחבי הפעולה שלנו בבית הספר. יסודות הבנייה והמשחק מוצגים במאמר כעמודי תווך מרכזיים בפרויקט. זהו תהליך לינאֶָרי, של בניית נדבך על גבי נדבך, תוך הגדרת מטרות ויישומן, למול תהליך ספונטני של זרימה חופשית, תוך מגע עם החוויה והתנסות דינמית. המיזוג בין שני התהליכים יוצר את החוויה החושית-לימודית אצל הסטודנטים, כמו אצל תלמידיהם. תארנים: הוראת אמנות, אמנות ישראלית וחינוך, אברהם אופק, ציורי-קיר, אמנים חברתיים.

היצירה האמנותית ניצבת בחד-פעמיותה, בתלישותה מבעליה, בחיותה המבעיתה, מלאת חיים ונזורה מחיים כאחת… היא עומדת בפני עצמה לחלוטין, היא מין וסוג לעצמה… אף בעליה שוב אינו נותן לה אכסניה אצלו. הוא פנה אל יצירות אחרות… מי אפוא יגשור את הגשר אשר עליו תצא היצירה מבדידותה המבעיתה ותיכנס במשכן אנושי מרווח, שממנו לא תיעקר עוד? מקום זה אשר בו מכוננות היצירות קיום רחב, חי ומתמיד ביופי… הוא הצופה.

בצופה מזדווגות ומתאחות האנושות הריקנית של בעל היצירה והזרות גדושת הנפש ועשירת התכולה של היצירה. אילולא הצופה הייתה היצירה… אילמת… ממשות היצירה נעשית רק עם שהיא מחנכת בני אדם לחזות בה ויוצרת לעצמה “קהל“ של קבע… ומשנהפכה האמנות לקהל שוב אין לסלק אותה מן העולם (רוזנצוייג, 1921, אצל רוזנצוייג, 1970).

בבית ספר “אגרון“ בקריית יובל, שבו בחרנו כאכסניה לאימוני ההוראה באמנות, חבויה פנינה תרבותית. בחלל המרכזי נמצאים שני ציורי קיר שנוצרו בידי האמן אברהם אופק בשנת 1973 . בקומת הקרקע מופיע ציור ובו תיאור של מפעל ההתיישבות הציוני בארץ ובקומה העליונה, מופיע ציור ובו תיאור של סיפור יונה התנ“כי. באחד מוצג פן ישראלי ובשני פן יהודי ואלה מרכיבים יחדיו ביטוי עשיר של זהות. אבקש להשתמש בציור הראשון, ביסודותיו הסיפוריים והציוריים ובסצנה האנושית הנפרסת בו, כבסיס להצגת הפרויקט שלנו בבית הספר.

לשם כך, בחלקו הראשון של המאמר אסקור את מרכיבי הציור ואתייחס למשמעותם הסיפורית, האמנותית והחינוכית. בחלק השני, אפרוס על פי אותם מרכיבים, את אופני הלמידה והוראת האמנות שלנו בבית הספר. לפיכך, המאמר יתפתח מיצירת האמנות שתוצג בחלק א‘, כנקודת מוצא וכמקור השראה, אל מעשה ההוראה בפועל בחלק ב‘. בחלק זה אף משולבים משובי סטודנטים שנערכו בשלהי שנת הלימודים תש“ע.