״יתכן שזקנתי ופחדי מטעים אותי, אך אני חושש שהמין האנושי – המין המיוחד – עומד להיכחד, והספרייה תישאר: מוארת, בודדת, בלתי סופית, במנוחה מושלמת, מצוידת ספרים רבי ערך, חסרת שימוש, סוד חתום.״ (ח.ל. בורחס, הספרייה של בבל)

התערוכה מורכבת ממספר סדרות של עבודות, שכל אחת מהן נושאת אופי מיוחד ובה בעת הן מתפקדות כמכלול אחדותי. התוכן המשותף לסדרות השונות הינו התרוקנות והתפרקות, שתוצאותיהן שיכחה והיעדר. באמצעות השילובים הלא שיגרתיים בין חומרים – אבן, נייר, בטון, צילום, עופרת – והשימוש בטכניקות שונות כצילום, רישום בנייר העתקה, יציקה והטבעה, התחושות מומרות למימד פיזי, גשמי.

"הספריות האבודות", המוצגות בכניסה לתצוגת הקבע של היודאיקה במשכן לאמנות, מתארות חללים של ספריות לאומיות בצרפת, מוסדות ציבוריים משמרי ידע, שלמעשה אינם מתפקדים עוד בפועל ככאלו. תמונות מצולמות של אותן ספריות נמצאו בספר צילום ישן, משנות החמישים, והועתקו בתהליך רישום מדוקדק. הרישומים מקבלים משמעות נוספת בהיותם מודבקים על גבי תיקיות ספריה ישנות, שבפרישתן לרווחה יוצרות צורה המזכירה צלב המוטבע ביציקת בטון מלבנית. פעולת ההעתקה וההטבעה, בנוסף לצורה הסמלית, מטעינים את חללי בספריות האבודות במטען חדש, ערכי-רגשי.

שתי סדרות הצילומים צולמו במוזיאון הלובר בפאריז ובמוזיאון הארכיאולוגי הלאומי בנאפולי. בחדר הסמוך נראים בעבודות המונחות על הרצפה מונומנטים קלאסיים, שהוצאו ממחסני הלובר והונחו בנימוס בחצר האחורית של המוזיאון. כנגדם, בעבודות המוצגות לאורך המסדרון, מתגלים קטעים מתצוגת הפרסקאות בנאפולי, בהם בולטת נוכחותו של הנעדר – אותו מוצג שהורד מהקיר מסיבה לא ברורה, בהותירו מאחור רק זיכרון הצרוב בקיר דהוי.

על שתי הבמות במרכז תצוגת היודיאקה נבנה מיצב המתמודד אף הוא בשאלות של זיכרון ושיברו. השיש השבור, העופרת המוטבעת בו ומגירות הספרייה הלאומית, שנותרו ללא שימוש, מנהלים דיאלוג מרתק עם אוסף היודאיקה של המשכן לאמנות – חפצי קודש אשר סיימו את תפקידיהם הריטואליים והפולחניים ואינם משמשים עתה אלא כמסמני מורשה וזיכרון.

יניב שפירא,
אוצר התערוכה במשכן לאמנות עין חרוד, 2002